איחוד האמירויות הערביות, היא פדרציה של שבע אמירויות אוטונומיות. ככלל, גביית המס נעשית על בסיס טריטוריאלי, וחלה רק על פעילות עסקית משטחי האמירויות; חברה נחשבת לחברה מקומית לצורך העניין, רק אם יש לה סניף, נציגות, מטה ניהולי או סוכן מקומי בעל זכות לכרות הסכמים בשם החברה.
המע"מ באיחוד האמירויות עומד על 5%, והונהג על רקע רגולציה של מדינות המפרץ והשאיפה לייצר מקורות הכנסה לאומיים, נוסף על מכירת נפט. עסק מקומי חייב לפתוח תיק מע"מ אם ההיקף (בר המיסוי) של הסחורות והשירותים שלו לרבות יבוא, חוצה את סף המס המנדטורי, העומד על 375 אלף דירהם, מטבע המסומן ב – AED ((Arab Emirates Dirham. זהו המטבע המקומי באיחוד האמירויות, שערכו דומה לערך הש"ח (דירהם אחד שווה כ – 0.92 ₪).
עסק יכול גם לפתוח תיק מע"מ באופן וולנטרי, אם הסחורות והשירותים שלו לרבות יבוא, נמוכים מסך המס המנדטורי אך גבוהים מסף המס הוולונטרי העומד על 187.5 אלף דירהם. עסקים יכולים לפתוח תיק מע"מ גם על סמך ההוצאות שלהם, אם הן עולות בגובהן על סף המס הוולונטרי. זאת על מנת לאפשר לחברת סטארט אפ ללא מחזור מכירות, לפתוח תיק.
תשלומי מע"מ נדרשים בדרך כלל על בסיס חודשי או רבעוני, בהתאם למחזור. יש לציין כי מע"מ קבוצתי מתאפשר תחת תנאים מסוימים. במידה ובדיעבד המחזור נמוך מהסף הוולונטרי במשך שנה רצופה, ניתן לסגור את התיק. לעומת זאת, עסק שמחויב בתיק מע"מ ולא מילא את חובתו, צפוי לקנס.
באיחוד האמירויות מונהג מע"מ מופחת על ייצוא סחורות ושירותים מחוץ ל – GCC, מועצת מדינות המפרץ (ערב הסעודית, עומאן, קטאר, בחריין, כווית ואיחוד האמירויות). כמו כן הונהג מע"מ מופחת על תחבורה מקומית ובינלאומית, מתכות יקרות, נדל"ן למגורים ולמטרות צדקה, שירותי בריאות והשכלה, שירותים פיננסיים מסוימים וסחר בקרקעות (לא בנויות). בחלק מהמקרים מדובר במע"מ בשיעור 0% או בפטור ממע"מ.
באשר למס חברות, על פי פקודות המס באמירויות שונות (שחוקקו בשנות ה – 60) כל תאגיד המקיים פעילות עסקית באמצעות מושב קבע באמירויות, נתון תחת מיסוי פרוגרסיבי (מדרגות מס). בפועל, מס חברות מוטל בעיקר על חברות אנרגיה (גז ונפט) על פי משא ומתן עם הרשויות, ועל סניפים של בנקים זרים, בדרך כלל בשיעור מס של 20%.
אותן מדרגות מס קובעות כי ממילא מתחת להכנסה של מיליון דירהם, שיעור המס עומד על 0%. שיעור המס עולה ככל שעולה ההכנסה ומגיע, תיאורטית, לשיעור של 55% בהכנסה של 5 מיליון דירהם ומעלה.
באשר לחברות זרות, פורמלית הן כפופות לפקודת המס המקומית אך בפועל לא מוטלים עליהן מסים, למעט בנקים זרים וחברות אנרגיה כאמור. גם רווחי הון בידי חברות אינם חייבים במס. כתוצאה מכך, גם נקודות זיכוי הן מינוריות מאחר ומלכתחילה רוב החברות אינן מחויבות במסים דה פקטו.
יחד עם זאת, במרבית האמירויות, על החברות מוטל מס המנוכה בידי הרשות המקומית כחלק מחידוש רישיון העסק. נהוג שגובה המס יהיה 10% מהסכום השנתי של שכירות משרדים ומחסנים, ו – 5% מהסכום השנתי שמשמש את החברה לאכסן את עובדיה. בדרך כלל מס זה מוטל על השוכר, אך לעתים יש היטלים מקבילים לבעלים ולשוכרים.
בדומה למדינות אחרות, הרשויות רשאיות לערוך ביקורות מס בחברות, על בסיס חשד מסוים או באופן רנדומלי ללא סיבה מיוחדת.
בסך הכל, באיחוד האמירויות החלק הכולל של המסים כאחוזים מרווחי התאגידים, הוא 15.9%, ומדובר בשיעור נמוך בהשוואה למקומות רבים בעולם.
האמירויות השונות גם מטילות מסים מיוחדים על מלונות. לדוגמה, בדובאי גובה המס הוא 7 – 20 דירהם לחדר ללילה, בתוספת 7% על הסכום הכולל. באבו דאבי, גובה המס הוא 10 דירהם לחדר ללילה, בתוספת 2% על הסכום הכולל.
מסים אחרים הנהוגים באיחוד האמירויות הם מסי בלו שהוטלו ב – 2017; משקאות מוגזים נושאים 50% מס. טבק, כלי עישון אלקטרוניים ומשקאות אנרגיה נושאים ב – 100% מס.
בנוסף, לרוב, העברת בעלות על קרקע או על נכס, כרוכה בתשלום מס מקרקעין. לדוגמה, בדובאי העברת בעלות על נכס, חייבת במס בגובה 4% ממחיר המכירה של הנכס. באבו דאבי, גובה המס הוא 2%.
מה באשר למסים אישיים? ככלל, אין מס אישי באיחוד האמירויות הערביות. לכן, למעשה אין נקודות זיכוי מס משמעותיות. רווחי הון אישיים (כמו גם רווחי הון של תאגיד) גם הם אינם חייבים במס.
יחד עם זאת, מרבית האמירויות מטילות מס שכירות על התושבים, עם הבדלים בגובה המס: בדובאי, שוכרים לצורך מגורים, משלמים היטל בגובה 5% מדמי השכירות השנתיים (שוכרים מסחריים משלמים כאמור 10%). באבו דאבי, שוכרים ממדינות זרות משלמים 3% מדמי השכירות השנתיים ומקומיים לא משלמים כלל. בשארג'ה, כל השוכרים משלמים מס בגובה 2% מדמי השכירות.
יש לציין שאנשים שגרים ועובדים באיחוד האמירויות, עשויים להיחשב מקומיים מבחינת אמנת כפל המס הבינלאומיות, וליהנות מאישור תושב לענייני מס (תחת תנאים מסוימים, כולל שהייה בפועל במשך יותר מ – 183 ימים בתקופה של שנה). האמירויות הערביות חתמו עד כה על כ – 115 אמנות כפל מס עם מדינות אחרות.
מה באשר לביטוח לאומי? באיחוד האמירויות הערביות יש ביטוח סוציאלי החל על עובדי האיחוד ומועצת מדינות המפרץ (GCC) בלבד. ברוב האמירויות, דמי הביטוח הסוציאלי מחושבים כ – 17.5% מהשכר הגולמי של העובד בחוזה ההעסקה שלו. 5% מופרשים על ידי העובד ו – 12.5% משולמים על ידי המעסיק (באבו דאבי המעסיק דווקא משלם 15% מתוך 20%).
איחוד האמירויות הערביות אינו גובה דמי ביטוח לאומי מעובדים זרים, וכמן כן אין באמירויות מדיניות מיסוי מיוחדת לזרים. יחד עם זאת, עובדי האיחוד שאינם ממדינות המפרץ, אשר השלימו שנת שירות אחת, זכאים לגמלה המחושבת כשכר בסיס של 21 יום, בכל אחת מחמש השנים הראשונות לעבודה, וכן גמלה בגובה שכר בסיס של 30 יום, עבור כל שנה נוספת (עד תקרה מסוימת).
באשר לכללי החשבונאות, דוחות כספיים של בנקים ושל חברות הנסחרות בבורסה באיחוד האמירויות, מחויבים בדיווח לפי תקן IFRS. החברות הבורסאיות, נדרשות להגיש את מסמכיהן לרשות לניירות ערך המחייבת פרסום רבעוני של מאזנים ושל דוחות רווח והפסד. חברות אחרות יכלות לדווח לפיIFRS או IAS, כאשר עסקים קטנים ובינוניים יכולים לבחור בין IFRS לעסקים קטנים ובינוניים, לבין IFRS מלא. על החברות להגיש דוח פעילות שנתי למשרד האוצר או למשרד התעשייה על פי הענף וסוג החברה. מילוי חובה זו הוא חלק מחידוש רישיון העסק.
שנת מס באיחוד האמירויות מוגדרת כשנה קלנדרית, כמו בישראל, מ – 1 בינואר בכל שנה עד 31 בדצמבר באותה שנה.
